פרק ז מתוך הספר מתבגרים יחד

חשוב להקדים שהלימוד אינו דורש חשיפה אישית מהבן, אלא עוסק באופן כללי בלימוד הנושא.

בפרק זה באופן מיוחד יש להתאים את הלימוד לגילו של הבן ולמצב התפתחותו ועיסוקו בנושא. כמו כן יש להדגיש כי אם הבן לא חש בנוח בלימוד מסודר של הפרק ניתן לקיים שיחה אחת בעל פה בנושא, הבנויה על תכני הפרק.

בחלק ביאורי מושגים קיימים הסברים וביאורים למספר מושגים הקשורים לאיבר הברית והזרע. חשוב לוודא בזמן השיח שאכן הבן מבין את המושגים השונים, ובמידת הצורך לבארם לפני הלימוד.

נושא ההתמודדות עם 'נפילות' ודרכי התשובה מחטא זה הובא בסמיכות לעיסוק בחומרת העוון, על מנת להדגיש את גודל מעלת התשובה ואת האפשרות לשוב לה' מכל חטא ועוון. לכן חשוב שלא יווצר פער זמנים בין הלימוד של מקורות האיסור וחומרתו ובין הלימוד על תשובה עליו, אלא יש ללמוד את הנושא במפגש אחד ארוך משותף, או בכמה מפגשים הסמוכים זה לזה.

השלמת נושא התשובה תבוא בעת לימוד הפרק 'נופלים וקמים' העוסק באופן כללי בעניין התשובה.

נושא שמירת הברית והזהירות מהוצאת זרע לבטלה מעסיק נערים רבים בגיל ההתבגרות.

פעמים רבות קיימת מבוכה אצל הנער לשתף בדרך שבה הוא מתמודד עם נושא זה, ועל כן הלימוד בפרק זה נעשה בדרך שאינה דורשת ממך חשיפה אישית.

להשלמת פרק משותף זה מומלץ לעיין בחלק המכתבים בו הובא חומר נוסף ומכתבים אישיים לעידוד ועזרה בעת התמודדות בנושא.

כהקדמה ללימוד בנושא שמירת הברית, נושא שיפה לו הצניעות, נלמד האם בכלל ראוי לעסוק בנושא זה, לדבר עליו ואף ללמוד עליו ביחד.

בפתיחת התורה לפרשייה העוסקת בטומאת זבים ולמי שיוצאת ממנו שכבת זרע נאמר:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא.

ויקרא טו א-ב

על כך כתב הנצי"ב:

כלפי שקשה לדבר בעניני זיבה וקרי שהוא באברי הזרע שמתפעלים במחשבה, והיינו סבורים שיותר טוב למעט הדבור והלמוד בהם. ורק משה הוא מוכרח ללמד לישראל הקבלות שיש לו בעל פה. שלא יאבדו מישראל.

אבל אחר שכבר למדם, שוב אין המצוה להגות בהם כמצות תלמוד תורה שהמה למצוה אפילו בלי תועלת למעשה ולזכירה, משום הכי כתיב בפרשה זו 'וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם'. שגם אהרן ילמוד עם ישראל אחר שכבר למד משה בסדר המשנה כמנהגו.

והוא הדין כל רב לתלמידיו, ומשום שבאמת בלמוד התורה אין יוצא רע והיא "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן" (משלי ה יט).

הנצי"ב, העמק דבר על הפסוק

***

הרמב"ם כתב, שבמיוחד בנוגע לאיסורי עריות קיים קושי לבני האדם, וזה לשונו:

אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות אמרו חכמים בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקבלו מצוה זו בתרעומות ובכיה שנאמר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות:

ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות ועוד אמרו חכמים רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע:

לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתרחקו מן הייחוד:

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פכ"ב הי"ח-ה"כ

לאחר שלמדנו בפרק 'מצוות ברית המילה' על קדושת המילה וקידוש יצר המין, נתמקד בפרק זה באיסור 'הוצאת זרע לבטלה' (יש ציוויים ואיסורים נוספים בתחום זה, כגון הבא על אשתו נידה, הבא על גויה ועוד, אך הם אינם נוגעים לגיל ההתבגרות ולכן לא נעסוק בהם).

בתורה לא הובא פסוק ובו ציווי מפורש לאיסור 'הוצאת זרע לבטלה', אמנם בגמרא נדה (אשר תובא בהמשך) ובפוסקים הובאו שלושה פסוקים שמהם ניתן ללמוד על האיסור: "לא תנאף" (שמות כ יג), "פרו ורבו" (בראשית א כב; שם כח; שם ט א) ו"ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג י), ויש שהציעו ללמוד את האיסור מ"לא תשחית" (דברים כ יט). יש מן הפוסקים שהבינו שהאיסור הוא מדאורייתא, ויש שהבינו שהאיסור מדרבנן. חכמים קבעו (עבודה זרה כ ע"ב) שגם הרהורי עברה אסורים מכיוון שהם יכולים להביא את האדם לידי טומאה בלילה (ראיית קרי). בדפי הלימוד לקמן נלמד את המקורות המרכזיים בנושא.

 

רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל הסביר מדוע איסור זה לא הובא בצורה גלויה בכתוב:

כי לא היה אפשר לכתוב האיסור בפירוש, מאחר שהשם יתברך יסד בטבע העולם שיארע זה גם כן לאדם באונס, ויהיה צעקה גדולה על מה עשה ה' ככה לנו להכשילנו. רק הניחה תורה דבר זה ללמוד דבר זה ממצוות בן נח דמ"ודבק באשתו" כמו דמיעטיה אשת חבירו [פירוש: מלשון "ודבק באשתו" למדו שרק עמה, ולא עם אשה הנשואה לאחר] הכי נמי כל שלא באשתו [פירוש: כך גם, כל הוצאת זרע שאינה בדרך של חיי אישות עם אשתו, נאסרה].

וכל מצוות בן נח הוא מכלל דרך ארץ שקדמו לתורה.

וכן דבר זה גם כן מדרך ארץ, דיש לידע מעצמו שאינו מדרך ארץ לעשות כן וכל הבעלי חיים אין עושים כן ואין לצאת מישוב העולם.

צדקת הצדיק אות קכא

ניתן בע"ה להוסיף לאור דבריו ולומר:

בדרך כלל כאשר מופיעים אצל האדם יצרים ותאוות, הוא יכול לממש אותם בצורה מוּשֹכּלת ומוּתרת – למשל בנושא יצר האכילה, אסור לאכול לא כשר אך ניתן לאכול כשר, ולכן קיימים איסורים רבים בתורה בנושא זה.

לעומת זאת, יצר העריות מתפתח באדם בזמן שאין לו עדיין את האפשרות לממש אותו בצורה מוּתרת (שכן יחלפו עוד שנים עד שיזכה להינשא ולחיות חיי אישות בקדושה וטהרה).

משום כך, היות שמציאות זו יש בה בחינה של אונס לאדם, לא כתבה התורה בצורה מפורשת את האיסור.

 

המשנה במסכת נדה (פ"ב מ"א) מלמדת אותנו שאין לגבר 'להתעסק' באיבר הברית (ואפילו לשם בדיקות של טומאה בגופו), ונאמר בה שיד הנוגעת יתר על המידה "תקצץ"!

הסיבה לכך היא מפני שהדבר יכול להוביל להרהור ולהוצאת זרע לבטלה. הגמרא (נדה יג ע"א-ע"ב) מרחיבה בנושא זה, ובה נמצאים המאמרים המרכזיים בנושא הוצאת זרע לבטלה. ונצטט את המימרות המרכזיות שבה:

 

רבי אליעזר אומר: כל האוחז באמתו ומשתין כאילו מביא מבול לעולם...

... אמר רבי יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה שנאמר: "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' (את) אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" (בראשית לח י).

רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים שנאמר: "הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים" (ישעיה נז ה) אל תקרי שוחטי אלא סוחטי.

רב אסי אמר: כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא "תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן" (שם) וכתיב התם: "עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן" (דברים יב ב)

...אמר רב: המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי...

...ורבי אמי אמר: נקרא עבריין שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים והולך ועובד.

איכא דאמרי אמר רבי אמי: כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא כתיב הכא "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה'" וכתיב: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע" (תהילים ה ה)

ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ישעיה א טו) -אלו המנאפים ביד.

תנא דבי רבי ישמעאל "לֹא תִנְאָף" (שמות כ יג) לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל.

תנו רבנן הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח...

 

איסור הוצאת זרע לבטלה נפסק להלכה ברמב"ם:

...אבל אלו שמנאפין ביד ומוציאין שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהם נאמר: "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" וכאילו הרג הנפש:

וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי (והשחתה) לדברי תורה שהיא "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן" (משלי ה יט).

הלכות איסורי ביאה פכ"א יח-יט

וכן נפסק האיסור בטור אבן העזר סימן כג, ובשולחן ערוך שם.

וזה לשון השולחן ערוך:

אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה...

...לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט שלא יבא לידי קישוי. ולא יסתכל בבהמה וחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה...

אסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידיו במבושיו [פירוש: באשכיו], כדי שלא יבא לידי הרהור. ואפילו מתחת טבורו לא יכניס ידו, שמא יבא לידי הרהור. ואם השתין מים, לא יאחוז באמה [פירוש: איבר הברית] וישתין; ואם היה נשוי מותר. ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל, אלא בשעה שהוא צריך לנקביו (ועיין באורח חיים סימן ג).

אסור לרכוב על בהמה בלא אוכף...

 

 

 

ראינו בדפים הקודמים כי חכמים החמירו בעוון זה ומרן השולחן ערוך אף הגדירו כ"עון החמור ביותר בתורה".

להלן מספר הסברים מדוע החמירו חכמים מאוד בנושא הוצאת זרע לבטלה, ומדוע התשובה על חטא זה כה קשה:

א. ככל שאדם פוגם בדבר שהוא גדול וחשוב יותר, כך חמורה העברה. המוציא זרעו לבטלה פוגם בכוח היותר עליון שבאדם, כוח היצירה וההולדה. האדם נברא לפרות ולרבות, היכולת להוליד ולהביא חיים היא כוח שנטע בנו הבורא ואפשר לנו בכך להיות כמוהו. הוצאה של זרע שלא למטרת הולדה מהווה פגיעה בכוח גדול זה, ולכן חמור כל כך החטא.

ב. בכל העברות, יש איבר אחד או כמה איברים שנהנים ושותפים לעברה, ולכן בהם צריכה להיות התשובה, אך בהוצאת זרע לבטלה כל גופו של האדם 'רועד וזע' ונמצא שאין כאן עברה של הנאת איבר פרטי אלא כל גופו נהנה.

 

ובדרך דומה, חטא זה נוגע לשורש האדם ולכללות שיעור הקומה שלו, וזאת משום שהאדם מוציא בחטא זה את זרעו הכולל בתמציתיות את כל גופו. משום כך אין עליו תשובה רגילה אלא נדרשת תשובה שלמה וכוללת.

ג. משום שבכל שפיכת זרע יוצאים מגופו של האדם בין עשרות למאות מיליונים של זרעונים! וכל זרעון אחד הוא פוטנציאל של ילד!

ד.משום שהאדם בצורה מודעת ובידיו מאבד את זרעו שלו, הרי זה נחשב כהורג את בניו שלו. אדם שפוגם את המשכיות החיים שלו עצמו, זוהי אכזריות מיוחדת (עיין זוהר ח"א ריט ע"ב).

ה. משום שלרוב כאשר אדם מתחיל לחטוא בחטא זה, קשה לו לחזור בתשובה ולהפסיק לחטוא. זאת משום שחוויית החטא היא ממכרת כסם, וקשה להשתחרר ממנה ובפרט שהחטא נעשה בסתר ובלא רואים.

ו. חטא הוצאת זרע לבטלה חמור משום ששורש חטא זה באופן מיוחד קשור למוח, לחלק העליון שבאדם, האדם מהרהר וחושב ועל ידי כן האיבר מתקשה. חכמים למדו שהזרע היוצא מן האב, נמשך מן המוח דרך חוט השדרה (כמאמר חז"ל אין קישוי אלא לדעת – יבמות נג ע"ב). המוח הוא האיבר העליון שבאדם, משום כך חמור החטא. ולכן התשובה הנדרשת לחטא זה היא תשובה עליונה, תשובה של תורה והשכלה.

חומרת עוון זה הודגשה במיוחד בספרות הסוד. והדברים אינם במקרה – בעולם הגלוי, המודד את הפעולות בהתאם לגילוי החיצוני שלהם, זרע שעדיין לא הוּפרה עם ביצית ולא צמחו ממנו חיים, קשה לראות באיבודו מעשה חמור, ובפרט שבאדם יש כמויות אדירות של זרע ששב ומתחדש. אך תורת הסוד, עיקרה בהתבוננות הפנימית על המציאות, על בחינת הדברים מצד כל מה שגנוז בהם ויכול להופיע מתוכם. לפי התבוננות זו מעשה שבו האדם מאבד את זרעו, מאבד מיליוני זרעונים שיכלו להופיע מהם חיים, הוא מעשה חמור מאוד.

ויחד עם זאת, יש להיזהר שביאור חומרת העוון לא יוביל לייאוש ולתחושת ריחוק מה', זאת בפרט שרובנו אנשים רגילים, ואיננו חיים במדרגה הפנימית הראויה לבעלי הסוד. הרחבה בנושא תובא להלן בדף הלימוד העוסק בתשובה על חטא זה.

כיוון הסברה נוסף להבנה מדוע חמור עוון זה, ומדוע כדאי לנו מאוד 'לגייס' כוחות נפש ולהתגבר על הרצון לחטא, מתייחס להבנת השפעת מעשים אלו על הנפש:

 

אדם החוטא בחטא זה מתרגל לכך שהפורקן המיני אינו אלא סיפוק אישי, בעוד שבאמת כוחות חיים אלו ניטעו באדם על מנת שיחיה עמם בקדושה יחד עם אשתו וישמחה. אהבה אמיתית וזוגיות טובה הם דווקא כאשר האדם מתרכז ברצון לעשות טוב לאשתו, וממילא גם הוא זוכה לאהבה וסיפוק.

בנוסף, לרוב חטא זה קשור בראייה של תמונות ומראות לא צנועים.

החשיפה לעולם דמיוני של סרטים המתמקדים ביופי ובתשוקות מזיקה מאוד לנפש.

ובנימה אישית: האם אישה אשר מה שמעניין אותה הוא רק יופי וחיצוניות, היא האישה שאיתה תרצה לחיות? האם אישה שלא נאמנת לבעלה, היא האישה שאיתה תרצה לכרות ברית עולמים?

האם אתה רוצה שבזמן הנישואים מחשבותיך יהיו עסוקות במראות מן העבר של נשים אחרות?!

עולם דמיוני זה מרחיק את האדם מהחיים האמיתיים ומהאפשרות של בניין זוגיות הנבנית על ידי מידות טובות ורצון אמיתי להעניק ולתת, לכן דורשת מאתנו ההלכה להתגבר ולשמור את הברית.

נראה גם שיש קשר בין הביטוי 'הוצאת זרע לבטלה' ובין בטלה ושעמום. כידוע, פעמים רבות הבטלה מובילה לכך שהאדם חוטא בחטא זה וכמאמר חז"ל (כתובות פ"ה מ"ה) "שהבטלה מביאה לידי זימה".

כאשר האדם לא מממש את תכלית חייו הוא בא לידי הוצאת זרע לבטלה, אך כאשר האדם דואג לבניית סדר יום מלא, הוא מרגיש שהוא בונה את אישיותו ומכין עצמו לשלב בחייו שבו יזכה להקים את ביתו, ולהשתמש ביצר החיים בצורה הנכונה.

 

היות שפעמים רבות קיימת מבוכה לעסוק בנושא זה, ובפרט בן עם אביו, כדאי ללמוד נושא זה במפגש אחד מרוכז. משום כך נושא התשובה לחטא זה מרוכז, למרות אורכו, בדף לימוד אחד.

לחלופין ניתן לבחור לקיים שיחה בעל פה שבה לומדים יחדיו רק חלק מן המקורות, ואת השאר כל אחד מכם יוכל ללמוד בנפרד.

 

בדף לימוד זה נלמד על כך שלמרות שחטא הוצאת זרע לבטלה הוא עוון חמור – יש עליו תשובה, וכן נלמד על הדרכים להתמודד איתו ולשוב ממנו.

 

מִתְּחִלָּה אָבוֹא לְהַצִּיל מִמִּיתָה נִצְחִיִּית אֶת הַקּוֹרֵא הַמַּאֲמָר הַזֶּה, שֶׁאֵין תְּשׁוּבָה לְמִי שֶׁחָטָא חֵטְא זֶה, וְאָז הַחוֹטֵא יִתְיָאֵשׁ וְיֹאמַר כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי, וְיַעֲשֶֹה מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ וְיֹאמַר נוֹאָשׁ. אֶלָּא בָּאתִי לְעוֹרֵר הַחוֹטֵא שֶׁיָּקוּם בִּזְרִיזוּת לְעוֹרֵר תְּשׁוּבָה, וְאַל יִתְמַהֲמֵהַּ רֶגַע אֶחָד, כִּי עַל כָּרְחֲךָ אֵין דִּבְרֵי הַמַּאֲמָר הַזֶּה כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁלֹּא יוֹעִיל תְּשׁוּבָה, כִּי אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יְתֻקַּן בִּתְשׁוּבָה, אֲפִלּוּ מִי שֶׁכָּפַר בָּעִקָּר, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ילקוט שמעוני ח"ב רמז תקלב) מִפָּסוּק (הושע יד ב) "שׁוּבָה יִשְֹרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ". וּמְנַשֶּׁה הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּפַר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלַיִם מִפֶּה אֶל פֶּה וְעָשָֹה כָּל הַתּוֹעֵבוֹת, קִבְּלוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְשׁוּבָה:

השל"ה הקדוש - שער האותיות - אות הקו"ף – קדושת הזווג אות טו

[ובדומה – במדרש תלפיות, הובא בעמ' ????]

ביאור: נערים רבים מתמודדים עם כישלונות בתחום שמירת הברית. באופן מיוחד, המפגש עם ספרי מוסר המדגישים את חומרת העוון ועוסקים בסיגופים ובצומות הנדרשים לחוטא, יכולים לייאש את הנער ולהובילו למסקנה שהוא מרוחק מה' ואין לו כלל אפשרות שתתקבל תשובתו.

הזוהר הקדוש (זוהר ח"א ס"ב ע"א; שם ריט ע"ב; שם ח"ב ריד ע"ב) החמיר מאוד בעוון זה עד שנראה מלשונו שאין עליו תשובה, אך מסביר השל"ה הקדוש שאין להבין את הדברים כפשוטם, אלא עלינו להאמין בכוחה של התשובה, ומקובלנו שאף בחטאים חמורים המעכבים את התשובה, אם עשה תשובה, הרי הוא בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא (רמב"ם הלכות תשובה פ"ד ה"ו), ואם מנשה המלך שחטא – קיבלו ה' בתשובה, קל וחומר שכל נער ונער יכול יכול לשוב לה'.

הרבי מלוּבָּבִיץ' (חב"ד) זצ"ל במכתבו בנושא כתב:

שיסיח דעתו מענין זה לעת עתה, היינו לא רק מהענין בעצמו אלא גם מהתבוננות בגודל החטא ובנחיצות התיקון. ויסיח דעתו מכל זה לגמרי. ויתקע דעתו בחוזק בלימוד ובתפלה.

והכוונה, שלעתים ריבוי המחשבות על גודל העוון ועל דרכי התשובה לחטא זה, הן עצמן עצת היצר לייאש אותנו, והן גורמות לאדם להוסיף ולהרהר בנושא. ולכן עדיף להרפות ולהסיח את הדעת לגמרי מן הנושא, ולקבוע את המחשבה בדברים חיוביים שעל ידם יבוא האדם ממילא לתיקון ולתשובה.

***

עיינו במקורות הבאים העוסקים בדרך התשובה לעוון זה.

 

תשובה להנכשל בעון קרי כמעט כפשע רחמנא ליצלן, הוא כשעוסק בתורה אין צריך לדאוג כלל.

וכזה שאל [פירוש: ר' חיים מוולאז'ין] מרבו הגר"א ז"ל, והראה לו מאמר בתיקונים ובספרי מוסר המחמירים מאוד בענין הזה - שצריך לסבול יסורים קשים ומרורים כמות, ואין תקנה כי אם במיתה ממש עיין שם שנאמר: "וְעָפָר אַחֵר יִקַּח" (ויקרא יד מב)

אבל בסוף המאמר בתיקוני זוהר נמצא דבר טוב למבין, שכתב בתיקון כ"א וכ"ב, אבל אורייתא "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ' כו'" (משלי ג טז)- פירוש מצלת מן המיתה, "בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד" (שם) - שמצלת מן היסורים קשים כמיתה, והספרי מוסר לא הביאו זאת וכו'.

ארחות חיים, כתר ראש, לגר"א, אות קל"ג

[הובא גם ב'עץ החיים', בסוף 'נפש החיים' עמ' תלח]

 

הוצאת זרע לבטלה אמרו (זוהר ח"א סב ע"א) דאין מועיל תשובה, והיינו כי טיפי זרע נמשך מהמוח ופגם בטיפי מוחו. והתשובה הוא בלב כמו שנאמר: "וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב" (ישעיה ו י), ולכך אי אפשר לתקן על ידה החכמה שהוא למעלה ממנה. רק צריך תורה, שהוא "נובלות חכמה שלמעלה", כמו שאמרו בבראשית רבה (יז ה; מד יז), והיא גם כן במוח.

רבי צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק, אות קח

 

איתא בספרים דעיקר תיקון למי שנכשל ח"ו בזה שיתחזק מכאן ולהבא בימי חייו בלימוד התורה וזכות התורה תגין עליו וכדאיתא במדרש תנחומא (ויקרא רבה פכ"ה א): "אם חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה ויחיה אם למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים ואם למוד לשנות דף אחד ישנה שני דפים".

[ואם אינו יודע ללמוד יתעסק על כל פנים במידת הצדקה והחסד ויחיה כמו שנאמר: "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד" (משלי כא כא), עיין שם במדרש]

ועיקר לימוד התורה יהיה על מנת לקיים דהלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא כמו שאמרו חכמינו ז"ל וגם לא יהיה בכחה להגין עליו ח"ו.

חפץ חיים, משנה ברורה, סימן תרטו, סק"ג

 ביאור: החיבור לתורה הוא חיבור לשורש, חיבור לה' מקור החיים, משום כך מי שאוחז בתורה ולומדה אינו צריך לדאוג. עיקרון זה רמוז בתיקוני זוהר, שלאחר שדיבר על חומרת עוון הוצאת זרע לבטלה, סיים במעלת התורה.

רבי צדוק זצ"ל מבאר שתשובה רגילה אינה יכולה לתקן בשלמות עוון זה, אשר  קשור למוח, משום שבתשובה 'נמוכה' ההתמקדות היא ברגשות הלב, בצער ובחרטה על החטא וכיו"ב.

רק התורה, שהיא במדרגה של חכמה, יכולה לתקן חטא זה משום שהיא מתקנת במקום החטא, במוח!

המשנה ברורה הביא מהמדרש כי התורה מגנה על האדם ונותנת לו חיים, ובשער הציון (שם, ס"ק ה-ו) הוסיף שהתורה מטהרת את האדם כמקווה! ועל ידי שילוב של תורה, עשיית חסד ורחמנות על הבריות, יזכה לחיים כדכתיב: "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן" (משלי טז ו).

***

נעיין במקורות נוספים שעסקו באפשרות לתקן עוון זה:

שהכוונה הוא שאין הדבר תלוי בתשובה תתאה [פירוש: תשובה נמוכה], כשאר הפוגמים שתחלתם בשובם הוא בתשובה תתאה, דהיינו בסור מרע מיד הם מקובלים... והכוונה היא שתשובתו קשה עד שיגיע לתשובה עילאה [פירוש: תשובה עליונה]...

... ועתה יתורץ בזה האופן אחר, כי כל תשובה צריך התשובה באבר שבו חטא, אבל החטא בברית אינו תלוי בתשובת הברית לבדה – כמו לישא אשה, אבל צריך תשובה תקיפא כאלו פגם כל אבריו כדפי'... הכלל שאין לך דבר שלא יתוקן בתשובה, ומה שפירשו בזוהר שאינו תלוי בתשובה הוא שתשובתו קשה.

ראשית חכמה, לרבי אליהו דוידאש, שער הקדושה פי"ז

 

הספרים הקדושים, מתוך כוונה לעצור בעד החוטא, כתבו בביאור עצום איך שעל ידי החטא זה נחטפים זכיותיו (היינו כנ"ל, לא עצם זכיותיו אלא ההשפעה כנ"ל), וקצרו לבאר הצד השני, דהיינו אע"פ שכמה פעמים נכשל רחמנא ליצלן, מכל מקום אם לעומת זה הרבה פעמים מנצח ומתגבר על התאווה, אז באותו פעם שמתגבר על התאווה הבוערת בו באופן נורא הרי הוא ממשיך אור קדושה על עצמו ועל העולמות באופן קדוש מאוד מאוד, וחלק גדול מאוד מהניצוצות הקדושות... הרי הוא מוציאם ומחזירם -לקדושה, ואין לשער גודל רוממות קדושת זה האדם הכובש תאוותו בזמן תוקפו, והוא אז בבחינת יוסף הצדיק.

מכתב הרב יעקב ישראל קנייבסקי, ה'סטייפלר' (הובא בפרק המכתבים)

 

 לבן - חומר נוסף בנושא נמצא בחלק המכתבים

אמר רבי יוחנן: אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו – שֹבע, משֹביעו – רעב.

 

סוכה נב ע"ב/סנהדרין קז ע"א

 עיינו במקורות הבאים:

לפי שאף על פי שהמעשה עצמו מותר, אמנם כבר הוא מטביע בעצמו של אדם התאוה הזאת ומשם יכול להמשך אל האסור, וכמאמר רבותינו ז"ל: "אבר קטן יש באדם, משביעו רעב, מרעיבו, שבע".

רמח"ל, מסילת ישרים, פי"ג - פרישות

 

כי נפש האדם הרוה שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה, כאשר תבא בלבו קצת התאוה והוא ימלא תאותו אז יוסיף בנפשו תאוה יתירה ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאוה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאוה להם מתחלה כי המתאוה לזמת הנשים היפות, כשיהיה שטוף בזמתן תבואהו תאוה לבוא על הזכר ועל הבהמה, וכיוצא בזה בשאר התאוות, וכענין שהזכירו חכמים: "משביעו רעב מרעיבו שבע".

רמב"ן דברים כט יח

 

ביאור: הרמח"ל מבאר כי שחרור רסן התאווה יוביל את האדם להימשך אחר פעולות אסורות, והרמב"ן ביאר כי בעשיית הרע, ימשיך ויתאווה לרע גדול יותר, שכן מה שסיפק אותו אתמול לא יספק אותו מחר.

קיימת תפיסה הסוברת שהיות שיש לאדם יצרים ותאוות, כדאי לתת להם מקום, כדאי לתת לאדם 'מעט להשתחרר' ובכך 'לפרוק את לחציו', אמנם באמת דרך זו אינה משֹבּיעה את האדם, אלא גורמת לו לרצות עוד ועוד.

לעתים עלול אדם לחשוב בטעות, שאם יעשה זאת 'רק פעם אחת', יקל עליו לשמור עצמו מכאן ואילך, אך באמת התאווה והתשוקה לעשות זאת רק יתגברו וסף הגירוי רק ילך ויעלה.

דווקא הגישה התובעת מהאדם שליטה ואיפוק, מובילה בסופו של דבר לעידון ולהרפיה.

השלב הקשה ביותר הוא ההחלטה לפרוש מן החטא ולהפסיק. לאחר מכן, ככל ש'מרעיב' את יצרו והזמן עובר, היצר נחלש!

 

בנוסף, ההדרכה לנער שעדיין לא התחתן 'להרעיב' ולהשקיט את יצרו, אינה משום שאנו מבקשים לבטל לחלוטין את היצר. המילה יצר היא מלשון לנצור, אנו לא מבטלים את כוחות היצירה הגנוזים ביצר, אלא נוצרים ושומרים אותם לזמן ולמקום המתאים, וכדברי שלמה המלך "עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק" (קהלת ג ה).

יש להבחין הבחנה גדולה בין הוצאת זרע בידיים ובין מקרה שאדם הלך לישון, ותוך כדי שנתו יצאה ממנו שכבת זרע ['מקרה לילה' – 'קרי']. ואף כהן גדול בליל יום הכיפורים היה נמנע כל הלילה משינה מחשש שמא יראה קרי (יומא פ"א משניות ד-ז; וכתב הברטנורא "שלא יישן ויראה קרי"). ורק יחידי סגולה לא ראו קרי (כאמור ביחס ליעקב שלא ראה קרי, וראובן בכורו היה ממש ראשית אונו וזרעו, עיין יבמות עו ע"א).

אמנם על האדם מוטלת האחריות שלא להביא את עצמו לידי קרי, וכדרשת חכמים על הפסוק "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כג י), "שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה" (עבודה זרה כ ע"ב). כמו כן האדם צריך להיזהר מאכילת מאכלים שטבעם להרבות זרע, וכן להיזהר ממגע באיבר ובתנוחת השינה כך שלא יתחכך האיבר ויבוא לידי קישוי.

וטוב ללכת לישון מתוך דברי תורה ולומר ד' מזמורים ראשונים של ספר תהלים שמסוגלים לשמירה מקרי (שמספר המילים בארבעת המזמורים עולה ש"י כמניין קר"י; על פי פרי עץ חיים, שער יום הכיפורים פ"ב), וכן ישמור פיו מליצנות, מניבול הפה, מלשון הרע ומרכילות.

 

 

בשם הגר"א מובא:

אין החטא גדול כל כך אם בא על ידי ריבוי מאכל או מיני מאכלים הגורמים, או מטרדת הדרך, רק אם בא מחמת ראיית ערוה או הרהור חטא הוא, וגם אין להרעיש כל כך כי זה רק התגלות המחשבה לחוץ, וכל שכן שמדאגה יוכל לבוא עוד יותר לזה חס ושלום חס וחלילה.

ארחות חיים, כתר ראש, מר' אשר כהן תלמיד ר' חיים מוולאז'ין, אות קלד

ואין חטא בקרי מריבוי מאכלים הגורמים לזה או מטרדת הדרך... רק אם יראה קרי מחמת ראיות ערוה והרהורים רעים רחמנא ליצלן [פירוש: שה' יציל אותנו מכך] חולי רע הוא, וגם על זה אין לדאוג כלל.

עץ החיים, אות צ"ה (מובא בסוף ספר נפש החיים)

 

ביאור: מדברי הגר"א למדנו שיש להבדיל בין ראיית קרי הקרובה לאונס (כגון שאכל מאכלים שטבעם להרבות הזרע), ובין ראייה שנוצרה בעקבות ראיית מראות לא צנועים שהובילו את האדם להרהר בהם בשנתו, וגם ראייה זו שונה מהוצאת זרע לבטלה שכרוכה במעשה מצד האדם.

ומדבריו למדנו שהעיקר שלא לדאוג ולחשוש, שכן ריבוי העיסוק, החששות והפחד מן החטא, יכול לגרום לתוצאה הפוכה – של קרי נוסף.

ואמנם מכיוון שפעמים רבות ראיית הקרי נובעת מהרהורים, כדאי לנהוג כדברי בעל הקיצור שולחן ערוך:

מי שראה ח"ו קרי בלילה, כשניעור משנתו, יטול ידיו ויאמר בשברון לב:

ריבונו של עולם, עשיתי זאת שלא בכוונה רק בהרהורים רעים ובמחשבות רעות, לכן יהי רצון מלפניך ה' א-להי וא-להי אבותי, מחוק ברחמיך הרבים עון זה, ותצילני מהרהורים רעים וכיוצא בהם לעולם ועד אמן, וכן יהי רצון.

קיצור שולחן ערוך סימן קנא סעיף ה

ובאם נשארו שאריות זרע על גופו או בשערותיו, עליו לרחצם ולהעבירם לפני שמוציא דבר קדושה מפיו. ויש שמקפידים לרחוץ כל גופם ויש שמהדרים לטבול במקווה.

 

בפרק זה למדנו על שמירת הברית, ראינו את מאמרי חז"ל המרכזיים בנושא ואת ההלכות הקשורות אליו.

לאחר מכן ראינו מדוע חמור עוון זה, ולמדנו על אפשרות התשובה ממנו. נסיים את לימודנו בנושא בהדרכת מרן הרב קוק אשר כתב:

עיקר תקון פגם הברית, הוא קידוש הרצון והארתו הברורה.

אורות הקודש ח"ג עמ' רח"צ

ביאור: אם בחטאים הרגילים מספיקה תשובה 'נקודתית', הרי שעל הוצאת זרע לבטלה נדרשת תשובה 'עליונה' – כלומר נדרש שינוי כללי של האדם, האדם צריך לשנות את אישיותו, את עומק רצונותיו, את מחשבותיו, לנתב את האהבות שלו והמחשבות שלו למקום של טוב וקדושה.

ואכן מי שזוכה שה'אנרגיות' שלו מנותבות אל הקודש, אל הרצון להיטיב עם אחרים, אל אהבת ה', זוכה לתיקון.

בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה זצ"ל, היה אומר שתיקון הברית הוא ב"להרבות באהבת ישראל ואמונה" – שבכוחן להאיר ולנקות את כל המחשכים שנמצאים בנפשו של האדם.

 

מטרת פרק זה לעזור לך בשמירת הברית, להבין טוב יותר את חומרת האיסור ולקבל כוחות נפש להתמודד ולהרבות בעיסוק בטוב שיאפשר לך להיות עסוק בעניינים רבים אחרים. בידך הדבר!

זכור, גם אם נפלת – ה' אוהב אותך, אל תתן ליצר להפיל אותך ולשכנע אותך 'כמה אתה טמא...'. אתה טהור, אתה צדיק וה' מעריך מאוד את ההתמודדות שלך.

'מוציא זרע לבטלה', ראשי תיבות "מזל"!

המזל הטוב של האדם תלוי בשמירת הברית. שמור את כוחות החיים הנפלאים שבך לזמן המתאים, ותראה מזל טוב.

בחלק הנספחים (עמ'???עד עמ'????) נמצא חומר נוסף בנושא, ועיין במיוחד בעמ'???? שבו הובאו מכתב אישי וצרור עצות להתמודדות ולתשובה.

 

כתוב מכתב, לאור מה שלמדת, לנער שמבקש להתחזק בשמירת הברית.

למיטיבי לכת – פרקי לימוד נוספים בנושא שמירת הברית

למיטיבי לכת דף א: איך מתגברים על הרהורים
אחד הנושאים המעסיקים בני נוער רבים הוא התמודדות עם הרהורים ומחשבות שאינם צנועים – מה עושים עם 'תמונה של אשה לא צנועה שעולה במחשבה', מה עושים עם זיכרונות של דברים לא צנועים שראינו, של דמיונות שונים? מה קורה עם חלומות שיש בהם דמיונות לא צנועים? האם יש בזה איסור? כיצד ניתן להתגבר ולהצליח להסיט את המחשבות והדמיונות למקום אחר?

חכמים מביאים שאחד הדברים שקשה ביותר לאדם להימנע מהם הוא 'הרהור עבירה':
אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה ועיון תפלה* ולשון הרע.

בבא בתרא קסד ע"ב
[ * פירוש: 'עיון תפילה', יש שפירשו שאינו מכוון בתפילתו ויש פירשו שמכוון היטב, אך סומך עליה ועל זכויותיו וסבור שה' חייב למלא בקשתו, בעוד שבאמת אינו כן]
? מה פירוש הביטוי 'הרהור עבירה' – מה הוא כולל?

? ביאור: חכמים הכירו בעובדה שלאדם יש יצרים, יש זיכרונות, ולכן לימדו אותנו שלבני האדם קשה בנושא זה. יש חשיבות בידיעה זו – לפעמים הנער מרגיש מיואש, ומרגיש שהוא טמא ומרוחק מה' בגלל שיש לו הרהורים, בעוד שבאמת התמודדות זו משותפת לעוד רבים רבים.
רבי אליהו דיודאש זצ"ל, בעל הראשית חכמה, כתב שהעברה היא כאשר ההרהור מגיע לאדם והוא נותן לו רשות להיכנס וממשיך להרהר בו; אך אם בעת שהרהור עולה האדם מסלקו ומסיט את המחשבה למחשבות טהורות, אין בזה עוון, וזה לשונו:
והיינו כשהאריך בהרהור ההוא הרבה והביא עצמו לידי הרהור, כמו שאמרו במסכת נדה (יג ע"ב) "המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא", שנאמר: "לֹא יְגֻרְךָ רָע" (תהלים ה ה), שאז ודאי הוא בא לידי טומאה ומוציא זרע לבטלה שנקרא רע, כדפי' בזוהר. אבל אם בא לו הרהור ודחה אותו מלבו הרי לא עשה פרי ואינו נחשב לו לעון הרהור, הרי אמרו ז"ל: "ג' דברים אין אדם ניצול בכל יום ואחד מהם הרהורי עבירה".
ראשית חכמה, שער הקדושה, פרק חמישי
'הרהור' מלשון 'הריון', כלומר אם האדם מגרה את עצמו ומביא עליו את ההרהור או אם האדם נותן להרהור להמשיך להתפתח ו'לגדול' בקרבו – אזי יש בזה איסור, אך באם הוא 'מגרש' אותו – אזי הוא גיבור!
וכן כתב הגר"א (כתר ראש, ארחות חיים אות קלו) ש"מחשבה רעה גם הראשונים לא נצלו מזה", כדברי חז"ל, והוסיף וכתב "ואם מסיח דעתו מן מחשבה רעה, בזו הוא כופה הסטרא אחרא [פירוש: כוחות הרע], ואם מחשב בה זו רעה חולה רחמנא ליצלן [פירוש: שה' יציל אותנו מכך]".
עלינו להאמין שבכוחנו להיות גיבורים – להצליח להסיט את המחשבות למחשבות טובות וכפי שכתב הרמב"ם: "אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי (והשחתה) לדברי תורה" (איסורי ביאה פכ"א הי"ט). ככל שנוסיף עינוגים רוחניים כך נתמלא בהרהורים טובים ובמחשבות טהורות.
ואף על פי שלעתים בתחילת הדרך, כשאנו מנסים להשתפר ולהתגבר, היצר מנסה להפיל אותנו עוד יותר, ואנו מרגישים "שכל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו", אין זה אלא בהתחלה, אבל בהמשך הדרך היצר ייחלש!

בשולי הדברים נזכיר כי יש מצבים קיצוניים, שבהם הנער מרגיש שאין לו כוחות להתמודד, והוא נופל שוב ושוב, וכן שהמחשבות משתלטות עליו והוא 'מתמכר' אליהן – ואז צריך לפנות לבקשת עזרה, ???עיין על כך בעמ' ברשימת האתרים אליהם ניתן לפנות לקבלת ייעוץ וסיוע?????

למעמיקים - עיינו במקורות הבאים:
? הרהורי עבירה קשו [פירוש: קשים] מעבירה.
יומא כט ע"א
? תנו רבנן "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כג י), שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה.
מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות...
עבודה זרה כ ע"ב
? יחזקאל העיד על עצמו "נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה" (יחזקאל ד יד) וביארה הגמרא (חולין לז ע"ב): "שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה [רש"י:קרי] בלילה".

? איך אפשר להבין שהמחשבה על עברה חמורה ממעשה העברה?
? איזה איסור נלמד מהפסוק "ונשמרת מכל דבר רע", ומה תכליתו?
? מה הרהורי עברה גורמים לנפש האדם, על פי דברי יחזקאל?
? כיצד רבי פנחס בן יאיר למד והבין שהתורה מובילה את האדם לידי זהירות והמשך עלייה בסולם תיקון המידות?
?


? רבי יוסף בכור שור: ושמא לא היה רוצה בצער גידול בנים, שיש בני אדם שאינם חוששין רק להנאתם.



?
למיטיבי לכת דף ג: דור המבול
בגמרא נדה (הובאה בדף לימוד 47) נאמר:
רבי אליעזר אומר: כל האוחז באמה [פירוש: איבר המילה] ומשתין כאילו מביא מבול לעולם.
נדה יג ע"א
? למה רבי אליעזר אוסר לאחוז באמה בזמן שהאדם מטיל את מימיו?
? למה הוא מדמה זאת להבאת מבול לעולם?

עיינו בפרשיית המבול:
וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.
וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱל-ֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.
בראשית ו א-יג
? היכן חטאם של בני דור המבול מופיע בפסוקים? במה חטאו?
? למה ה' מוחה ומשמיד את כל הבריאה?
***
עיינו במספר מאמרי חז"ל העוסקים בחטאי דור המבול:

? "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" - אמר רבי יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל.
סנהדרין קח ע"א
? "וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם"... שהיו שטופין בזנות, ושופכים זרעם על העצים ועל האבנים, ולפיכך הרבה להם נקבות, שנאמר ובנות יולדו להם, לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם. אין רבייה בעולם אלא בבנות, שהרי אדם רואה בן לבתו קודם שרואהו לבנו.
"וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים". אלו בני הדיינין והשרים...
"כִּי טֹבֹת הֵנָּה". אמר רבי יודן: טבת כתיב, משהיו מטיבין [פירוש: מקשטים ומייפים אותה ביום חתונתה] אותה לבעלה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה.
"ויקחו להם נשים". אלו נשי אנשים.
"מכל אשר בחרו". זה משכב זכר ובהמה.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פ"ו, א-ב
? דור המבול כלם מוציאים שכבת זרע לבטלה היו.
מסכת כלה פרק שני

? מה היה חטא דור המבול לפי רבי יוחנן? כיצד למד זאת מן הפסוק? מה גרם לבני האדם לעשות כן?
? לפי הפסיקתא למה ה' גרם שיהיו יותר בנות (כפי שרמוז בפסוק א)? מה עשו הדיינים והשרים?
? מהיכן ניתן למצוא רמז בלשון הכתוב לכך שחטאו בהוצאת זרע לבטלה?

*** יש תשובה ***

חכמינו זכרונם לברכה ביארו שלפני הבאת המבול, ה' המתין וחיכה לראות האם ישובו בני האדם, ואף תהליך בניית התיבה נועד לעורר את האנושות לתשובה, וכפי שכתב רש"י:
הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ושואלין אותו: 'מה זאת לך?' והוא אומר להם: 'עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם', אולי ישובו.
רש"י לבראשית ו יד
(עיינו גם בדבריו, שם ו ג ד"ה 'והיו ימיו').
מכאן ניתן לראות שה' מחכה לתשובת בני האדם, גם בתחום של חטא הוצאת זרע לבטלה.
***
למעמיקים:
במסכת כלה (בהמשך הציטוט שהובא לעיל) מבואר מה גרם לבני דור המבול לחטוא בהוצאת זרע לבטלה, ונביאם בתרגום וביאור קצר:
באו החוזים בכוכבים ואמרו שלא יפחות קיום העולם מששת אלפי שנה.
אמרו: לא נוליד ילדים נוספים, וכך נחיה.
אמר להם הקב"ה – שֹמתם את עצמכם עיקר,
הריני עוקר את שמכם שלא תעלו בחשבון עולם.

? למה הם חשבו שאם לא יהיו להם ילדים – הם ימשיכו לחיות?
? לפי מדרש זה, מה הבעיה המרכזית בהוצאת זרע לבטלה?

נח שהוא היה סוד ברית קודש, שנאמר, "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה", וקנה שלימותו בזה ששמר בריתו, זכה לכנס לתיבה, וניצול כי הוא צדיק יסוד עולם, ואין קיום לארץ החיים, היא השכינה, אלא ביסוד ברית קודש, שנאמר ויתרון ארץ בכל היא, כי יסוד נקרא כל, כי הוא כלול מכל ההשפעות, והוא כולל הכל.
עמק המלך שער טז, פמ"א
וכתב השל"ה הקדוש:
תתבונן ויראו עיניך שכל ההשחתה דדור המבול היה בהשחתת הברית, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שהשחיתו זרעם... ודע והבן, כי קיום העולם שמירת הברית, וזהו סוד "בְּרִית עוֹלָם" (בראשית ט טז), והשחתת הברית הוא השחתת העולם, על כן נשחתו במבול כולם, "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר" (שם ו יב). ונח שהוא איש צדיק יסוד עולם, סוד ברית המעור [פירוש: ברית המילה], נשאר.
פרשת נח, תורה אור [הגה"ה]
? איך התורה מגדירה את נח? למה נח ניצל? מה הקשר בין קיום העולם לבין שמירת הברית?
?
למיטיבי לכת דף ד: החסד הנסתר בראיית קרי
רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל ביאר שדווקא בגלל הקושי לשוב על חטא הוצאת זרע לבטלה, עשה עמנו ה' חסד בכך שגרם לכך שהאדם יראה קרי, ועל ידי שעושה תשובה על ראיית קרי – ממילא נמשכת ונגררת תשובתו גם על חטאי הוצאת זרע לבטלה, וזה לשונו:
אם שב על עוון קרי ומתכפר ומוציא אותן טיפין העשוקים, ממילא בגרירה מוציא גם כן טיפי דהוצאת זרע לבטלה בהקיץ.
ועל כך גם כן יסד השם יתברך ענין הקרי בטבע, כי הוא חושב מחשבות "לבלתי ידח" וגו' ועל ידי זה יתוקן ומי שחטא בהוצאת זרע לבטלה השם יתברך מזמין לו גם כן מקרים כדי לשוב עליהם...
... ואף מי שלא חטא בזדון בהקיץ, הקב"ה מזמין לו באונס גמור לתקן אותו הבא על ידי הרהור ביום, וכן לתקן אחרים החוטאים דיחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו.
צדקת הצדיק אות קכב
? מה פירוש "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" (שמואל ב, יד יד) – מה למד רבי צדוק מן הפסוק?
? לפי רבי צדוק, למה אדם שלא הוציא זרע לבטלה במזיד רואה קרי (שני הסברים)?
?